Le texte Le vocabulaire Les révisions
Shvi'ite
Daf 18a
משנה: 18a מֵאֵימָתַי מוּתָּר אָדָם לִיקַח יֶרֶק בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִשֶּׁיֶּעָשֶׂה כְיוֹצֵא בָהּ. עָשָׂה הַבָּכִיר הִתִּיר הָאָפֶל. רִבִּי הִתִּיר לִיקַח יֶרֶק מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִיַּד. אֵין מוֹצִיאִין שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה וּפֵירוֹת שְׁבִיעִית מֵהָאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ. אָמַר רִבִּי שָׁמַעְתִּי בְּפֵירוּשׁ שֶׁמּוֹצִיאִין לְסוּרִיָּה וְאֵין מוֹצִיאִין לְחוּצָה לָאָרֶץ. אֵין מְבִיאִין תְּרוּמָה מֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ. אָמַר רִבִּי שָׁמַעְתִּי בְּפֵירוּשׁ שֶׁמּוֹצִיאִין מִסּוּרִיָּה וְאֵין מְבִיאִין מֵחוּצָה לָאָרֶץ.
Traduction
A partir de quand peut-on acheter des légumes verts dans l’année qui suit la 7e (220)Sans se demander s'ils proviennent de l'année consacrée.? Lorsque d’autres (de la 8e année) de la même grandeur, peuvent déjà avoir poussé; dès que les premiers légumes mûrs (de la 8e) ont poussé, on peut acheter les retardataires (de la 7e). Rabbi permet d’en acheter dès le commencement de la 8e année (comme de son temps, on en importait beaucoup du dehors, la plupart étaient permis). On ne peut pas transporter de la Palestine, hors de ses limites, de l’huile d’oblation devenue impure, qu’il faut brûler (sur place), ni des fruits restants de la 7e année (qui sont dans le même cas). R. Simon dit: j’ai entendu dire expressément qu’il est permis de les transporter en Syrie (pays intermédiaire), mais non dans une contrée réellement sise hors de la Palestine. Il est interdit d’importer en Palestine de l’oblation venant du dehors (225)On craignait, si les sacerdotes sortent pour chercher l'oblation, qu'ils se rendent impurs.. R. Simon dit: j’ai entendu dire expressément qu’on peut l’apporter de la Syrie, mais non d’une autre contrée du dehors.
Pnei Moshe non traduit
מתני' משיעשה כיוצא בו. מזה המין דאז תלינן ביה:
עשה הבכיר. מקום שממהר לבכר ולהוציא בתחלת מוצאי שביעית הותר גם מקום האפל שמאחר מלהוציא משום דתלינן ממקום הבכיר הביאום:
רבי התיר ליקח ירק מוצאי שביעית מיד. משום שראה שבשנים או בשלשה ימים הוא נתגדל והכי אמרינן לעיל פ''ז דפאה (בהלכה ד') והלכה כרבי:
מתני' אין מוציאין שמן שריפה שמן של תרומה שנטמא והואיל ואינו ראוי אלא לשריפה קרי ליה שמן שריפה ואין מוציאין אותה מהארץ לח''ל וכן פירות שביעית אלא מתבערין במקומן שמוציאין לסוריא ואין הלכה כר''ש:
מתני' אין מביאין תרומה מחו''ל לארץ. כדמפרש טעמא בגמרא שלא יהו הכהנים מרדפין אחריה לח''ל וחכמים גזרו טומאה על ארץ העמים ור''ש מתיר להביא מסוריא הואיל ויכולין ליכנס לתוכה בשיד' תיבה ומגדל כדאמרי' (בפ''ק דגטין) דסורי' על עפרה גזרו ועל אוירה לא גזרו וחכמים ס''ל דאעפ''כ חוששין אנו שמא יבואו ליכנס לתוכה בעצמה ואין הלכה כר''ש:
הלכה: בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה הַיֶּרֶק אָסוּר בִּסְפָרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא הַיֶּרֶק מוּתָּר בִּסְפָרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אַף עַל פִּי כֵן הָיָה אָסוּר לְהָבִיא יֶרֶק מִחוּץ לָאָרֶץ לָאָרֶץ. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר לְהָבִיא יֶרֶק מִחוּץ לָאָרֶץ לָאָרֶץ. אַף עַל פִּי כֵן הָיָה אָסוּר לִיקַח יֶרֶק בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִיַּד. רִבִּי הִתִּיר לִיקַח יֶרֶק בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִיַּד בַּר מִן קֶפַלּוֹטָא. מַה עָֽבְדוּן לֵיהּ צִיפּוֹרָיֵי אַלְבְּשׁוּנֵיהּ סַקָּא וְקִיטְמָא. וְאַייְתוּנֵיהּ קוֹמֵי רִבִּי. אָֽמְרִין לֵיהּ מַה חָטָא דֵין מִן כָּל יַרְקָא וְשָׁרָא לֵיהּ הוֹן.
Traduction
En principe, la verdure était interdite dans les villes limitrophes de la Palestine; mais, plus tard, il a été décidé qu’elle serait permise dans ces villes. Cependant, comme l’interdiction d’apporter de la verdure du dehors à l’intérieur subsistait, il a été décidé que ce serait permis (vu la proximité des autres territoires). Enfin, il restait la défense d’acheter de la verdure pendant la 8e année; Rabbi le permit de suite (221)''Tossefta sur Sheviit 4; Comp. Ci-dessus, (Demaï 2, 1.)'', ne faisant d’exception que pour le porreau, (porrum capitatum, pour lequel il fallait attendre). Que firent alors les habitants de Sephoris, où Rabbi résidait? Ils le couvrirent d’un sac et de cendres, comme en deuil, et le présentèrent à Rabbi, en disant: en quoi ce plan a-t-il péché plus que tous les autres pour que tu le condamnes? Aussitôt, Rabbi leur permit d'en vendre également dès le commencement de la 8e année.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בראשונה היה הירק אסור. במוצאי שביעית מיד בעיירות הסמוכות לספר א''י משום דחששו שמא מא''י ומשביעית הוא:
אעפ''כ היה אסור להביא ירק מח''ל לארץ כלומר שלא יסמכו על זה ויקחו אף מהארץ אסרו להביאו מח''ל עד שיעשה כיוצא בו בארץ ואח''כ התירו להביא ולא חששו לכך:
אעפ''כ היה אסור. בא''י ליקח במוצאי שביעית מיד אא''כ היה ידוע שהוא מח''ל עד שבא רבי והתיר:
בר מן קפלוטא. דאותו לא רצה להתירו שהיה חושש שמא משביעית הוא לפי שאינו ממהר להוציא כמו שאר ירק ומה עשו אנשי ציפורי הלבישוהו להקפלוט בשק ואפר על גביו כמתאבל על עצמו והביאו אותו לפני רבי ואמרו לו מה חטא הדין קפלוט יותר מכל הירק והתירו להן רבי לפי שהעידו לפניו שגם זה המין ממהר לעשות מיד:
עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. רִבִּי וְרִבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה נַחְתוֹן לְעַכּוֹ. וְאִיתְקַבְּלוּן גַּבֵּי רִבִּי מָנָא. אָמַר לָהֶן רִבִּי עֲשֵׂה לָנוּ לֹפַּס אֶחָד שֶׁל יֶרֶק עֲבַד לֵיהּ קוּפָּד. לְמָחָר אָמַר לֵיהּ עֲשֵׂה לָנוּ לֹפַּס אֶחָד שֶׁל יֶרֶק עֲבַד לֵיהּ תַּרְנְגוֹלְתָא. אָמַר רִבִּי נִיכָּר הוּא זֶה שֶׁהוּא מִפֶּתַח שֶׁל סָמָאֵל. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה אֲפִילוּ מִפֶּתַח שֶׁל סָמָאֵל אֵינוֹ. וְלָמָּה עֲבַד כֵּן דּוּ תַלְמִיד מִן תַּלְמִידוֹי דְּרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר הַיֶּרֶק אָסוּר בִּסְפָרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כַּד אֲתָא לְגַבֵּהּ תַּנֵּי לֵהּ עוּבְדָא. אָמַר לֵיהּ צָרִיךְ הֲוֵיתָה עֲבִיד כְּוָותִין.
Traduction
Oula bar Ismaël raconta, au nom de R. Hanina, qu’il arriva à Rabbi et à R. Yossé bar Juda de descendre à Acco (ville frontière). Ils furent reçus chez R. Mena. -Fais-nous cuire un plat de légumes, dit Rabbi; et on leur servit de la viande. Le lendemain, Rabbi lui demanda encore de cuire des légumes; et R. Mena servit un poulet. On reconnaît chez lui, dit Rabbi, qu’il a l’habitude de la table de Samuel (qui ne mangeait que des viandes). -Ce n’est pas pour cette raison, répondit R. Yossé bar Juda, qu’il agit ainsi, mais c’est comme élève de son maître R. Juda, qui a dit: la verdure est interdite dans les villes limitrophes de la Palestine. Lorsque son maître R. Juda se rendit chez lui, R. Mena lui raconta les faits tels qu’ils s’étaient passés. -Tu as bien fait, dit-il, de suivre en cela mon opinion.
Pnei Moshe non traduit
עולא בר ישמעאל בשם ר' חנינא. היה מספר המעשה שפ''א ירדו רבי ור' יוסי בר''י לעכו ומוצאי שביעית היה ונתקבלו אצל ר' מנא וא''ל רבי עשה לנו לפס של תבשיל ירק ועשה להם תבשיל של בשר וכך אמרו לו למחר ועשה להם תרנגולת אחת וכסבור היה רבי שזה מגודל ותרנות שלו ואמר ניכר הוא זה שהוא מפתח של שמואל כלומר שנתגדל בביתו ותלמידו היה ונוהג בוותרנות כשמואל. א''נ על שם ששמואל רופא מומחה היה וזה נתגדל אצלו ויודע שתבשיל של ירק אינו יפה להגוף לפיכך עושה לנו תבשיל אחר:
והשיב לו ר' יוסי אפי' וכו'. כלומר לא בשביל כך אלא אני אגיד לרבי למה הוא עושה כן דמתלמידיו של ר' יהודה הוא ור' יהודה היה אוסר הירק במוצאי שביעית בספרי א''י כמו עכו וכיוצא בו וכשבא אח''כ ר' מנא לפניהם ושאל לו רבי והגיד להם המעשה שבשביל שקיבל כך מתלמידי ר' יהודה הוא נוהג כן ואמר לו רבי צריך היית לנהוג ולעשות כוותין שאנחנו התרנו ליקח ירק במוצאי שביעית מיד:
תַּמָּן תַּנִּינָן מִן הַיֶּרֶק מוּתָּר בְּיַרְקוֹת הַשָּׂדֶה שֶׁהוּא שֵׁם לְוָוי. וְתַנֵּי עֲלָהּ הַנּוֹדֵר מִן הַיֶּרֶק בַּשְּׁבִיעִית אָסוּר אַף בְּיַרְקוֹת שָּׂדֶה. תַּנֵּי רִבִּי קְרִיסְפָּא בְשֵׁם רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל וְאָמַר טַעְמָא. הָדָא דְתֵימַר עַד שֶׁלֹּא הִתִּיר רִבִּי לְהָבִיא יֶרֶק מִחוּץ לָאָרֶץ לָאָרֶץ אֲבָל מִשֶׁהִתִּיר רִבִּי לְהָבִיא יֶרֶק מִחוּץ לָאָרֶץ לָאָרֶץ. הִיא שְׁבִיעִית הִיא שְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ. רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אוֹמֵר עוּלְשִׁין חֲשׁוּבוֹת הֵן לְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין בַּשְּׁבִיעִית. הָדָא דְתֵימַר עַד שֶׁלֹּא הִתִּיר רִבִּי. אֲבָל מִשֶׁהִתִּיר הִיא שְׁבִיעִית הִיא שְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ.
Traduction
On a enseigné ailleurs (222)Mishna Nedarim 6, 9.: lorsqu’on fait vœu de ne pas manger de verdure en général, on n’est pas tenu de s’abstenir de la verdure des champs, parce qu’elle a une désignation spéciale et fait exception. A ce sujet, l’on enseigne: si l’on fait vœu de s’abstenir de la verdure en général pendant la 7e année, celle des champs est aussi interdite (parce que, faute de semailles, c’est la seule qui existe). R. Krispa a enseigné au nom de R. Hanania ben Gamliel et en a dit la raison (223)Voir ci-dessus, Pea 5, 1 (p. 66).: ceci est vrai en principe, avant que Rabbi n’ait permis d’apporter en terre sainte de la verdure venant du dehors; mais, depuis que Rabbi l’a permis, il n’y a pas de différence entre la 7e année agraire et les autres. De même, R. Yossé ben Hanina dit que les endives sont considérées comme assez importantes pour communiquer l’impureté aux mets pendant la 7e année (parce qu’alors il y en a peu). Toutefois, cette règle n’était applicable qu’en principe, avant que Rabbi n’eût permis d’importer de la verdure; mais depuis que cette autorisation a été accordée, il n’y a pas de différence entre la 7e année et les autres.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. (בפ''ו דנדרים):
הנודר מן הירק מותר בירקות שדה מפני שהוא שם לוי שנקרא ירק השדה וזה לא נדר אלא מסתם ירק:
אסור אף בירקות שדה. לפי שאין זורעין ואין נוטעין ואין ירקות הגנה מצויין ולא נתכוין זה אלא על ירקות השדה:
ואמר טעמא. להך דאמרן והדא דתימר דדוקא עד שלא התיר רבי להביא ירק בשביעית מחו''ל אבל לאחר שהתיר היא שביעית היא שאר שני שבוע. משום דשכיחי ירקות גנה מח''ל ואדעתא דהכי נדר:
עולשין. עולשי שדה חשובין הן לטמא טומאת אוכלין בשביעית דבשאר שני שבוע דשכיחי עולשי גינה לא חשיבי עולשי שדה ולא הוו אוכלין עד שיחשב עליהן כדתנן בפ''ג דעוקצין:
היא שביעית היא שאר שני שבוע. לענין טומאת אוכלין ולענין נדר דהואיל ושכיחי עולשי גנה הבאים מח''ל עולשי שדה לא חשיבי:
הֲווֹן בְּעָייָן מֵימַר לָא פְלִיגִין. אַשְׁכַּח תַּנֵּי רִבִּי יוּדָה אָמַר עַד גְּזִיב. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר עַד אֲמָנָה.
Traduction
Au sujet de l’achat des premiers légumes verts de la 8e année, on avait cru qu’il n’y a pas de discussion entre les rabbins de la Mishna; mais on a trouvé un enseignement disant: Selon R. Juda, on se règle d’après la croissance des premiers légumes verts, jusqu’à Kezib; selon R. Simon, jusqu’au sommet de l’Amana
Pnei Moshe non traduit
הוון בעיין מימר וכו'. הכתוב כאן בספרי הדפוס טעות הוא ולא שייך אלא על המתני' דלקמן:
גמ' הוון בעיין מימר. סברי בני הישיבה לומר דלא פליגין ת''ק ורבי שמעון אלא דמר קאמר לח''ל ורבי שמעון מאי דשמיע ליה קאמר דלסוריא מוציאין:
אשכח. והדר אשכחן חדא ברייתא דפליגי בהאי דינא דר' יהודה סבר עד כזיב הוא דמוציאין דעד כאן מקום שהחזיקו עולי בבל הוא ורבי שמעון סבר עד אמנה והשתא רבי שמעון דמתני' פליג את''ק דלא שרי להוציא לסוריא ור''ש מתיר ולר''ש דברייתא עד אמנה מקום שהחזיקו עולי מצרים ותרי תנאי ואליבא דר''ש:
תני. בתוספתא (ריש פ''ה):
תַּנֵּי פֵּירוֹת הָאָרֶץ שֶׁיָּֽצְאוּ חוּץ לָאָרֶץ מִתְבַּעֲרִין בִּמְקוֹמָן דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מֵבִיאָן לָאָרֶץ וּמְבַעֲרָן דִּכְתִיב בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכוֹל. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. הוֹרֵי רִבִּי אִמִּי כְהֵן תַּנְיָא קַמַּיָּא לְקוּלָּא. אָמַר רִבִּי הִילָא וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲבִירֵם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.
Traduction
On a enseigné (224)''Babli, tr.(Pessahim 52b); Tossefta, 5. Cf. même série, Halla fin du 4.'': lorsqu’on transporte hors de la Palestine des fruits provenant de ce pays, il faut les faire disparaître sur place, selon R. Simon; R. Simon ben Eliézer dit qu’il faut, en ce cas, les rapporter dans la terre sainte pour les faire disparaître, selon ces mots (Lv 25, 8): Dans ton pays sera toute la récolte à manger (elle devra se trouver là en l’an du repos). R. Jacob bar Aha dit: R. Imi le Cohen a enseigné que l’on suit la règle moins sévère du préopinant. Toutefois, dit R. Ila, l’on ne devra plus les transporter d’un endroit à l’autre lorsque le moment de les faire disparaître sera venu. reprise Il est interdit d’importer en Palestine de l’oblation venant du dehors (225)On craignait, si les sacerdotes sortent pour chercher l'oblation, qu'ils se rendent impurs.. R. Simon dit: j’ai entendu dire expressément qu’on peut l’apporter de la Syrie, mais non d’une autre contrée du dehors.
Pnei Moshe non traduit
פירות הארץ. של שביעית:
מתבערין במקומן דברי רבי. כצ''ל וכמו שהוא בתוספתא:
מביאן לארץ ומבערן דכתיב בארצך וגו'. ומהאי קרא ילפינן ביעור דכתיב ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול ודרשינן כל זמן שיש לחיה בשדה אתה אוכל בבית כלה לחיה בשדה כלה מן הבית ודריש האי תנא מדכתיב בארצך דגזירת הכתוב הוא שיהא הביעור בארצך ואפי' בדיעבד ורבי דריש אלכתחלה שמצוה להיות הביעור בארצך ואם הוציאן לחו''ל מתבערין במקומן:
הורי ר' אימי. למעשה כהדין ת''ק לקולא:
ובלבד שלא יעבירם ממקום למקום. אע''פ שהכל חו''ל הוא. צריך לבערן במקום שהוציאן:
תַּמָּן תַּנִּינָן אֲרִיסְטוֹן הֵבִיא בִּיכּוּרִים מֵאִסְפַּמֵּיָא וְקִיבְּלוּ מִמֶּנּוּ. וְיָבִיא תְרוּמָה. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בִּיכּוּרִים בַּאֲחֵרַיּוּת בַּעֲלִים. תְּרוּמָה אֵינָה בַּאֲחֵרַיּוּת בַּעֲלִים. אִם אָמַר אַתְּ כֵּן אַף הֵן מְרַדְּפִין אַחֲרֵיהֶם לְשָׁם.
Traduction
On a enseigné ailleurs (226)Mishna Halla 4, 5 et 11.: Ariston apporta de la province d’Apamée (province située hors de la Palestine) des prémices, que les sacerdotes acceptèrent de lui, et l’on peut de même apporter du dehors de l’oblation sacerdotale. R. Oshia dit: pour les prémices, les propriétaires sont tenus de les apporter à Jérusalem, afin de les distribuer aux sacerdotes; mais ils ne sont pas tenu d’y apporter du dehors l’oblation sacerdotale;car s’il y avait cette dernière obligation, les sacerdotes courraient après ce revenu jusqu’au dehors de la Palestine (ce qu’ils ne doivent pas).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. (סוף מסכת חלה):
אריסטון הביא בכוריו מאפמיא שם מקום וקיבלו ממנו מפני שאמרו הקונה בסוריא כקונה בפרור ירושלים:
ויביא תרומה. ג''כ משם:
בכורים באחריות בעלים. שהן צריכין להביאן לירושלים וחייבין באחריותן עד שיביאו להר הבית כדתנן בפ''ק דבכורים אבל תרומה אין הבעלים מחזרין אחר הכהן אלא הכהן הוא מחזר אחריה שיתנו לו ואם אומר את כן שיביאו תרומה משם אף הן הכהנים מרדפין אחריה לשם וחכמים חששו לזה כדפרישית במתני':
הדרן עלך שלש ארצות
Shvi'ite
Daf 18b
משנה: כְּלָל גָּדוֹל אָֽמְרוּ בַשְּׁבִיעִית כָּל שֶׁהוּא מַאֲכַל אָדָם וּמַאֲכַל בְּהֵמָה וּמִמִּין הַצּוֹבְעִים וְאֵינוֹ מִתְקַייֵם בָּאָרֶץ יֵשׁ לוֹ שְׁבִיעִית וּלְדָמָיו שְׁבִיעִית. יֵשׁ לוֹ בִּיעוּר וּלְדָמָיו בִּיעוּר. וְאֵי זֶה זֶה זֶה עָלֵה הַלּוּף הַשּׁוֹטֶה. הָרַנְדְּנָה הָעוּלְשִׁין וְהַכְּרֵשִׁין וְהָרְגִילָה וְנֵץ הֶחָלָב. וּמַאֲכַל בְּהֵמָה הַחוֹחִים וְהַדַּרְדָּרִים. וּמִמִּין הַצּוֹבְעִים סְפִיחֵי אִסָּטִיס וְקוּצָה יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר וְלִדְמֵיהֶן בִּיעוּר. עוֹד כְּלָל אַחֵר אָֽמְרוּ כָּל שֶׁהוּא מַאֲכַל אָדָם וּמַאֲכַל בְּהֵמָה וּמִמִּין הַצּוֹבְעִים וּמִתְקַיֵּים בָּאָרֶץ יֵשׁ לוֹ שְׁבִיעִית וּלְדָמָיו שְׁבִיעִית. אֵין לוֹ בִּיעוּר וְלֹא לְדָמָיו בִּיעוּר. אֵי זֶה זֶה זֶה עִיקַּר הַלּוּף הַשּׁוֹטֶה וְעִיקַּר הָרַנְדָּנָה הָעַרְקַבָּלִין וְהַחַלְבִּיצִין וְהַבּוּכָּרִיָּה. וּמִין הַצּוֹבְעִים הַפּוּאָה וְהָרִכְפָּא יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. אֵין לָהֶן בִּיעוּר וְלֹא לִדְמֵיהֶן בִּיעוּר. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר דְּמֵיהֶן מִתְבַּעְרִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. אָֽמְרוּ לוֹ לָהֶן אֵין בִּיעוּר קַל וָחוֹמֶר לִדְמֵיהֶן. קְלִיפֵּי רִימוֹן וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ קְלִיפֵּי אֶגּוֹזִים וְהַגַּלְעִינִין. יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. הַצַּבָּע צוֹבֵעַ לְעַצְמוֹ לֹא יִצְבַּע בְּשָׂכָר. שֶׁאֵין עוֹשִׂין סְחוֹרָה בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית. וְלֹא בִּבְכוֹרוֹת וְלֹא בִּתְרוּמוֹת. וְלֹא בִּנְבֵילוֹת וְלֹא בִּטְרֵיפוֹת וְלֹא בִּשְׁקָצִים וְלֹא בִּרְמָשִׂין. וְלֹא יְהֵא לוֹקֵחַ יַרְקוֹת שָׂדֶה וּמוֹכֵר בַּשּׁוּק אֲבָל הוּא לוֹקֵט 18b וּבְנוֹ מוֹכֵר עַל יָדוֹ. לָקַח לְעַצְמוֹ וְהוֹתִיר מוּתָּר לְמוֹכְרוֹ. לָקַח בְּכוֹר לְמִשְׁתֶּה בְּנוֹ אוֹ לְרֶגֶל וְלֹא צָרִיךְ לוֹ מוּתָּר לְמוֹכְרוֹ. צָדֵי חַיָּה עוֹפוֹת וְדָגִים שֶׁנִּתְמַנּוּ לָהֶן מִינִין טְמֵיאִין מוּתָּר לְמוֹכְרָן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף מִשֶּׁנִּתְמַנֶּה לוֹ לְפִי דַרְכּוֹ לוֹקֵחַ וּמוֹכֵר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא אוּמְנָתוֹ בְכָךְ. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
Traduction
On a établi une règle importante au sujet de cette année (7e): ses prohibitions s’applique à la nourriture de l’homme, au fourrage des bêtes, aux matières colorantes, mais qui ne se conservent pas en terre (227)Qui n'y ont pas de racines. Cf. (Shabat 68a) ( 7, 1)., ainsi qu’au montant du rachat de ces produits; il faut les faire disparaître en temps opportun (228)Pour la disparition, ou enlèvement légal, voir 9., ainsi que le montant. Ce sont par exemple: les feuilles de l’ail sauvage (momordica luffa), les feuilles de menthe crépue, la chicorée, le cresson, le persil (229)''En italien: portulaca, espagnol: verdologas; allemand: Borzel-kraut. (Voir 9, 1). Semon M. B. Goldberg, dans le Maguid du 9 mars 1870, c'est une tige droite, au goût amer.'', et la fleur de lait (230)C'est peut-être le Sonchus albus, que cite Pline, hist. Natur., 22, 39 et 44., le fourrage, les ronces, les chardons; parmi les matières colorantes, les pousses d’isatis et de carthame (231)''Pour ce terme, Maïmonide propose l'équivalent arabe pour ''cnicus herba quae tingendo inservit.'' (Kamous). Comp. Kilayim 2, 8:. Comp. (Baba Qama 101b); Nida, 51b.'' (carduus tinctorius); par tout cela, ou pour le montant de leur rachat, la loi de prohibition s’exerce (232)On ne doit ni les détruire, ni en faire un sujet de trafic.; il faut les faire disparaître, ainsi que leur équivalent. On a établi encore une autre règle: la loi de prohibition s’exerce même sur ce qui n’est ni de la nourriture humaine, ni du fourrage, ni des matières colorantes, ni plante maintenable en terre, ainsi que sur le montant du rachat en argent; mais il n’est pas nécessaire d’en débarrasser la maison, en temps opportun. Ce sont par exemple: les racines de l’ail sauvage, celles de la menthe, la scolopendre, le laiteron commun, la baccaris; parmi les matières colorantes, la garance et des petites racines dites Rakfa; sur tous ces produits, ou sur le montant de leur rachat, s’exerce la loi de prohibition; mais il n’est pas nécessaire de les faire disparaître s’il en reste. Selon R. Meir, il faut en faire disparaître le montant en argent. Mais on lui objecta que s’il n’est pas nécessaire de débarrasser les produits mêmes, à plus raison y laisse-t-on l’équivalent. Sur les cosses de grenades, sur leurs bourgeons, sur les cosses des noix (249)Tous ces déchets servent à la teinture. et en général sur les pépins (250)Ceux des olives fournissent de l'huile, et ceux des dattes servent de fourrage., les lois de prohibition s’exercent, ainsi que sur leur montant en argent. Le teinturier peut colorer un objet pour son usage (avec des produits de 7e année), mais non teindre pour d’autres, contre salaire; car il est interdit de faire du commerce avec les fruits de la 7e année, ni avec les premiers-nés (sacrés) des animaux, ni avec les oblations, ni avec des cadavres de bêtes impures, ni avec de la chair d’animaux purs non tués selon le rit (ou malades), ni avec des animaux ou des insectes immondes (interdits par la loi). On ne doit pas ramasser des légumes verts du champ pour les vendre au marché (251)Le commerce y est interdit., mais le fils de celui qui les a cueillis peut les vendre (le but commercial n’est pas aussi visible). Si après les avoir cueillis pour son propre usage, il lui en reste, il peut les vendre lui-même (ce n’était pas l’intention primitive). De même, si quelqu’un a acheté un premier-né défectueux (pouvant être consommé par le vulgaire) qu’il destine au repas de noces de son fils (254)Pour cette expression, voir notre traduction, 1, p. 554, n. 4., ou pour un jour de fête, et qu’ensuite il ne s’en serve plus, il est permis de le vendre (255)Au prix d'achat, mais à la condition de ne rien gagner à ce nouvel échange.. Si des chasseurs ou des pêcheurs ont pris des espèces impures (256)(Pessahim 23a)., ils peuvent les vendre. R. Juda dit: s’il arrive à un homme ordinaire (non chasseur) de prendre une bête de ces espèces, il peut aussi la vendre, à condition qu’il n’en fasse pas un métier (une source de lucre); les autres sages l’interdisent (257)Ils le permettent aux chasseurs de profession, parce qu'ils paient pour cela un impôt..
Pnei Moshe non traduit
מתני' כלל גדול אמרו בשביעית. הא דאמרו גדול מפרש בשבת משום דגדול עונש של שביעית יותר מן המעשר דאלו שביעית איתא בין במאכל אדם בין במאכל בהמה ואלו מעשר במאכל אדם איתא במאכל בהמה ליתא:
ואינו מתקיים בארץ. משום ביעור נקט לה:
ולדמיו שביעית. שאם מכרן נתפסין הדמים בקדושת שביעית:
יש לו ביעור. כשכלה לחיה בשדה:
זה עלה הלוף השוטה. יש ממיני לוף ששם לויי שלו הוא כך ועל שם שהוא מר כדתנן בפ''ג דעוקצין ומשום שהעיקר שלו הוא מתקיים הרבה בארץ ואין לו ביעור כדתנן במתני' דלקמן תני ליה הכא דהעלין שלו יש להן ביעור:
ועלה הדנדנה. מינט''ו בלע''ז:
העולשין. תרי גווני עולשין איכא עולשי גנה ועולשי שדה וכך בכרישין כרישי גנה וכרישי שדה:
והרגילה. פורקוקל''י בלע''ז:
ונץ החלב. נקרא מקדונ''ס והוא עשב כשסוחטין אותו יוצא ממנו חלב וידוע הוא אצל הרופאים:
החוחים והדרדרים. מיני קוצים של מאכל בהמה:
ספיחי אסטיס. הצבע שלו כעין צבע תכלת וקוצרים אותו וחוזר וצומח ולכך נקרא ספיח:
וקוצה. מין ממיני הצבעונים:
יש להן שביעית. קדושת שביעית נוהגת בהן שלא להפסידם ושלא לעשות בהן סחורה ויש להם ביעור שצריך לבער' מן העול' כשהגיע זמן הביעור:
מתני' עוד כלל אחר אמרו וכו'. ומתקיים בארץ. דכיון שאינה כלה לחיה מן השדה שמתקיים בארץ אין לו ביעור אע''פ שיש לו ולדמיו קדושת שביעית:
הערקבלין. בסוף פ' עושין פסין אמרינן מאי ערקבלין אצוותא חרוזיאתה והוא כמין סיב עבה הגדל ונכרך סביבות הדקל ועולה בו כעין לולבי גפנים:
והחלבצין. מפורש בסוף הלכה דלעיל ביצי נץ חלב:
והבוכריא. מין עשב אחד ובערבי נקרא כנג''ר:
הפואה. פוו''א ובלע''ז זרוי''א:
והרכפא. ברז''ל בלע''ז ויש ששולקין אותן ושותין את המים להמית התולעים שבבטן:
דמיהן מתבערין עד ר''ה. כלומר רואין שיהו מתבערין עד ר''ה ואם לא ביערן מקודם ר''ה מבערן לאח''כ:
ק''ו לדמיהן. וטעמיה דר''מ משום דיש חומר בדמי שביעית יותר מבהן כדקאמר בגמ' ואין הלכה כר''מ:
מתני' קליפי רימון והנץ שלו הנץ הוא הפרח של הפיטמא:
וקליפי אגוזים. וכל אלו ראוין לצביעה הן:
והגלעינין. גרעיני פירות כגון הגרעינים שבזיתים שמוציאין מהן שמן וגרעיני תמרה ראוין למאכל בהמה הן יש להן שביעית ולדמיהן שביעית:
מתני' הצבע צובע לעצמו. כדאמרינן לעיל דשביעית ניתנה לצביעה דכתיב לכם לכל צרכיכם:
ולא יצבע בשכר לפי שאין עושין וכו'. וצביעה בשכר הוי סחורה:
ולא בבכורות. דין הבכור דמוכרין אותו תמים חי בזמן הזה שעומד לאכילה אבל לא בזמן הבית שעומד לקרבן אין לכהן זכות בו כדי למוכרו ובעל מום מוכרו בין בזמן הבית בין בזמן הזה בין חי בין שחוט וכדתנן לקמן (בפ''ק דמעשר שני) והכא קאמר דאע''פ שמותר למכרו כדאמרן מ''מ לא יעשה תמיד סחורה בו שאין עושין סחורה לא בבכורות ולא בתרומות:
ולא בנבלות וכו'. כדקאמר בגמרא דכל שאיסורו מד''ת אסור לעשות בו סחורה מן התורה כדדריש לה מקראי:
ולא יהא לוקח ירקות שדה. שלו ומוכר בשוק דזה הוי כלוקט פירות שביעית לסחורה:
אבל הוא לוקט. כלומר כשלוקט לעצמו לאכילה זה מותר אם בנו מוכר על ידו וכן אם לקט לעצמו לאכילה והותיר מותר למכרו אפי' הוא עצמו והדמים דמי שביעית הן בין כשבנו מוכר ובין כשמוכר הוא בעצמו:
מתני' לקח בכור למשתה בנו. בכור בעל מום ומותר באכילה לכל:
מותר למכרו. דזה הוי כנזדמן ואינו אסור אלא לקיימן לעשות סחורה כדלעיל:
ר' יהודה אומר אף מי שנתמנה לו לפי דרכו. אע''פ שאינו צייד אלא שנזדמן לו לפי דרכו לוקח ומוכר:
וחכמים אוסרין. דלא התירו אלא לצייד דוקא ומשום כדי חייו והלכה כחכמים:
הלכה: צְבָעִין לְאָדָם מַהוּ שֶׁיְּהֵא עֲלֵיהֶן קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא לָכֶם כָּל שֶׁהוּא צוֹרֶךְ לָכֶם. וְתַנֵּי עֲלָהּ כְּגוֹן אֲכִילָה וּשְׁתִיָה וסִיכָה וּצְבִיעָה. יָצָאת מָלוּגְמָא שֶׁאֶינָהּ אֶלָּא לְחוֹלִין. יָצָאת אֳלֵינְתִּין שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לַתֲּפִילִין. רִבִּי יוֹנָה בְּעֵי וְלָמָּה יָצָאת מָלוּגְמָא שֶׁאֵין עָלֶיהָ קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית. וְהָתַנֵּי דִּן וְצָד וְזֶרַע אִיסָטִיס שֶׁזּוֹרְעִין אוֹתָן בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית חָלָה עֲלֵיהֶם. מַיי כְדוֹן לָכֶם הַשָּׁוֶה לְכֻלְּכֶם. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי לָא שָׁמַע מִן הָדָא תִהְיֶה. אַף לְהַדְלָקַת הַנֵּר וְלִצְבּוֹעַ בּוֹ צֶבַע. וְלֹא נִמְצָא מְאַבֶּד אֶת אוֹכְלֵי בְהֵמָה. תִּיפְתָּר בִּצְבוּעִין לְאָדָם. אָמַר רִבִּי מָנָא תִּיפְתָּר בְאֹכְלֵי בְהֵמָה לְאָדָם וְלֵית אַתְּ שְׁמַע מִנֵּיהּ כְּלוּם.
Traduction
Par quel texte de la loi sait-on que la sainteté du repos de la 7e année s’applique également aux matières colorantes? On le sait par le terme: pour vous (Lv 25, 6), expression pléonastique servant à étendre la défense à tout ce qui est d’usage habituel (233)''Voir Sifra sur la section Emor; Babli, Baba Qama 101a.''. A ce propos, l’on enseigne que l’on comprend dans cette expression le manger, le boire, l’action de s’enduire d’huile et la teinture, à l’exception des remèdes destinés seulement à un usage profane et excepté le liniment ou boisson pharmaceutique (234)Un composé de vin, d'huile et d'eau distillée. Voir même série, Berakhot 6, 6, (1, p. 123)., dont le but est de donner du goût à ce qui est fade (235)''Selon le Dictionn. De J. Lévy, '''' qui n'est employé d'ordinaire que pour les enfants ''''.''. -Mais, objecta R. Yona, comment se fait-il qu’il y ait une exception pour les remèdes et qu’on ne lui applique pas la sainteté du repos de la 7e année? N’a-t-on pas enseigné que lorsqu’on sème en la 8e année des roses, ou des fleurs, ou de la semence d’izatis, elles sont sujettes aux lois de la 7e année (elles profitent de cette 7e année, quoique plantées plus tard)? En quoi les remèdes diffèrent-ils? En effet, l’expression précitée: pour vous indique que, pour tous, la semence est égale (non le remède). -Selon R. Yossé au nom de Rabbi, on déduit ce qui précède d’une autres expression, du terme: il sera (ibid.), c’est-à-dire qu’il servira même à allumer la lumière et à teindre les étoffes. -N’autorise-t-on pas ainsi la destruction de ce qui peut servir à la consommation des animaux? -Il se peut, fut-il répondu, qu’il soit permis d’user de ces comestibles lorsque l’homme en tire un profit. Selon R. Mena, il s’agit, non de comestibles, mais de matières colorantes ne servant qu’à l’homme; selon lui, on ne peut rien en déduire pour la question de savoir si l’on peut tirer parti des objets de consommation d’animaux.
Pnei Moshe non traduit
גמ' צבעין לאדם מהו שיהא עליהן קדושת שביעית. משום דמין הצובעים דקתני במתני' היינו מה שצובעין בהן מיני בגדים דזה ודאי מותר ויש להן קדושת שביעית דשביעית נתנה לאכילה לשתיה לסיכה ולצביעה והבעיא היא אם מותר לצבוע לאדם בדבר שדרך לצבוע בהן כגון אלו הנשים שמתקשטין במיני צבע אם פירות שביעית הותרו ג''כ לכך ולא נקרא הפסד או לא. נשמעינה מן הדא. דכתיב והיתה שבת הארץ לכם ודרשינן לכם לכל שהוא צורך לכם וצביעת אדם נמי בכלל ועוד הא תני עלה בהדיא בת''כ כגון אכילה וכו' יצאת מלוגמא שאינה אלא לחולין לרפואה יצאת אלינתין והוא אלונתית שעושין מיין שמן ודבש שאינה אלא לתפילין כמו לטפלין. לקטנים שעושין האלונתית להן והואיל ואינה שוה לכל אדם לא הותרו פירות שביעית לכך ומדלא ממעט בברייתא אלא אלון ש''מ דלצביעה דקתני כולל ג''כ צביעה לאדם שניתנו פירות שביעית לכך:
ר' יונה בעי. מ''ט דיצאת מלוגמא שלא יהא עליה קדושת שביעית ומי גרעה מהא דתני הדן וצר וזרע אסטיס ומינין צבעונין הן ומשל שביעית מיירי:
שזורעין אותן במוצאי שביעית. כלומר אפי' שזרע מהן במוצאי שביעית עדיין קדושת שביעית חלה עליהן וחייבין בביעור ומ''ש דממעטינן מלוגמא:
מאי כדון. והשתא מ''ט וקאמר דשאני מלוגמא דאינה שוה לכל אדם דלכם כתיב השוה לכלכם:
שמע מן הדא. אבעיא דלצבוע לאדם מהדר דר' הילא פשיט לה מהדא ברייתא דדריש לקרא ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה וגו' ותהיה לכל דבר אף להדלקת הנר ולצבוע בה צבע:
ולא נמצא מאבד את אוכלי בהמה. בתמיה כלומר דהא האי קרא באוכלי בהמה משתעי ואי מפרשת לה כפשטה דמרבה גם לצבוע ממאכל בהמה הלא הוא מפסיד אותן ושביעית לא ניתנה להפסד אלא על כרחך תיפתר בצבועין לאדם דלאו הפסד הוא וש''מ לצבוע לאדם מותר:
א''ר מנא. דלא היא דמהכא לא מצית למיפשט בעיין דתיפתר להא דמרבה צבע היינו באוכלי בהמה לאדם שמותר לצבוע לאדם במאכלי בהמה ואנן קמיבעיא לן אם אפי' במיוחד למאכל אדם מותר לצבוע בהן לאדם ולית ש''מ מההיא כלום אלא כדפשטינן מעיקרא מקרא דלכם דבמאכלי אדם משתעי ודרשינן אף לצביעה ש''מ דגם מאכלי אדם הותרו לצבוע בהן לאדם כדאמרן דלא ממעטינן אלא דבר שאינו שוה לכל אדם:
צְבָעִין לִבְהֵמָה מַהוּ שֶׁיְּהֵא עֲלֵיהֶן קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא עִיקַּר הַוֶורֶד וְעִיקַּר הָאֵגָה וְעִיקַּר הָאוֹג אֵין בָּהֶן קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית. מִינֵי (כְּנִיסוֹת) מַהוּ שֶׁיְּהֵא עֲלֵיהֶן קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא הַייַרְעָנִין וְהַבּוֹרִית וְהָאָהָל יֵשׁ לָהֶן קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית. בְּשָׂמִים מַהוּ שֶׁיְּהֵא עֲלֵיהֶן קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא הַפַּרְחָלָבַן וְהָאוֹרֶן אֵין עֲלֵיהֶן קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית. חֲבֵרַייָא דְּרִבִי שִׁמְעוֹן הוּא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר אֵין לִקְטָף שְׁבִיעִית מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ פֶרִי. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ תִּיפְתָּר דִבְרֵי הַכֹּל כְּהָדָא נְסוֹרָתָה. מִינֵי אַדְלָקוֹת מַה אִית לָךְ כְּגוֹן הָהֵן פְּקוּעָה.
Traduction
⁠—Est-ce que la sainteté du repos de la 7e année s’applique aux matières colorantes destinées aux animaux? -On peut répondre à cette question par l’enseignement suivant (236)Tossefta sur ce traité, 5.: la souche de la rose, ou rosier, les souches tinctoriales (237)Littéral. Des racines de chardons: grec Aké et le cornouiller ou racine de tan (Pea 1, 5), ne sont pas soumis aux règles de la 7e année. -Est-ce qu’on leur applique les diverses sortes de lavage (qui sont aussi un profit pour l’homme)? -On le sait par ce qui suit: l’iris irino'', le savon et la soude ala'', sont soumis aux règles du repos de la 7e année. -Sont-elles applicables aussi aux odeurs? -On le voit par ce qu’il est dit: les règles ne sont applicables ni aux câpres blanches, ni au riz. Les compagnons d’étude ont cru devoir conclure de cet enseignement qu’il est conforme à l’avis de R. Simon (§ 6), selon lequel on n’applique pas les règles du repos de la 7e année au pois de senteur, parce que ce n’est pas un fruit. Selon R. Samuel au nom de R. Abahou, on peut dire que cet enseignement est conforme à l’avis de tous (même des rabbins), car il s’agit d’objets semblables à des éclats de bois (insignifiants). -Quelle est la règle en cette 7e année pour les huiles d’éclairage, par exemple celle qui est extraite des feuilles de la courge, ou de l’huile de roses?
Pnei Moshe non traduit
צבעין לבהמה וכו'. השתא בעי אם ניתנו פירות שביעית אף לצבוע לבהמה:
נישמעינה מן הדא דתני בתוספתא (פ''ה):
עקר הורד וכו'. אין בהן קדושת שביעית. כלומר שאותן העיקרין מן המינים הללו עושין מהם מיני צבעים לבהמה ואין להן קדושת שביעית אלמא דלכל מילי שיש בהן קדושת שביעית לא נתנו לצבוע לבהמה שאין לצבע בהמה קדושת שביעית:
מיני כביסות. שכובסין בהן בגדים מהו שיהא עליהן קדושת שביעית ואם הותרה הכביסה בשל שביעית:
נשמעינה מן הדא. דתנינן בתוספתא שם:
הירעונין. ממיני כביסה הן והבורית סאפונ''ו והאהל ממיני אלומ''א הוא וקתני דיש להן קדושת שביעית אלמא דשביעית ניתנה לכביסה מאותן המינין:
בשמים מהו וכו'. ואם מותר לאבדן ולהפסידן ופשיט לה דתני הפרח הלבן וכן פרחי האורז שעשויין להריח בהן ואין עליהן קדושת שביעית:
חברייא. הוו אמרי דר''ש היא הא דקתני הפרח אין לו קדושת שביעית אתיא כרבי שמעון דאמר לקמן בפרקין אין לקטף שביעית והוא אילן אפרסמון מפני שאינו פרי ור' שמואל דחי לה דתיפתר להא כדברי הכל בהדא נסורתא כמו נשורתא כלומר הפרח הנושר ולד''ה אינו פרי:
מיני אדלקות מה אית לך. בעיא היא מיני הדלקות שמדליקין בהן מה את אומר בהן אם יש להן שביעית כגון ההן פקועה מל' הפקעת של גמי (בפ''י דכלים) שעושין מגמי מכורך כמין פקעיות ועשוי ג''כ להדליק אותן:
וְהָהֵן וֶורֶד תַּנֵּי בָּהּ תְּלַת מִילִּין. עָלִין שֶׁלּוֹ יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר וְלִדְמֵיהֶן בִּיעוּר. פִּיקָה שֶׁלּוֹ יֵשׁ לָהּ שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. אֵין לוֹ בִּיעוּר וְלֹא לִדְמֶיהָ בִּיעוּר. עִיקָּר שֶׁלּוֹ אֵין לוֹ שְׁבִיעִית וְלֹא לְדָמָיו שְׁבִיעִית אֵין לוֹ בִּיעוּר וְלֹא לְדָמָיו בִּיעוּר. רִבִּי יִרְמְיָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ מַהוּ לִכְבּוֹשׁ מִן הָהֵן וֶורֶד. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ לוֹ מְלָאכָה אֲחֶרֶת. תַּנֵּי רִבִּי חִייָא אוֹכֶל אָדָם הוּא.
Traduction
⁠—On a enseigné à ce sujet trois règles (238)Cf. ci-après, 5.: pour les feuilles, ainsi que pour leur équivalent en argent, les lois de prohibition s’exercent; il faut, pour elles et l’équivalent, les faire disparaître en leur temps; pour l’huile extraite, ainsi que pour son équivalent en argent, ces lois s’exercent, seulement il n’est pas besoin, ni pour elle, ni pour son équivalent, de la faire disparaître en son temps; enfin, quant au tronc, on ne lui applique ces lois, ni à lui-même, ni à son équivalent, de même que l’on n’est pas tenu de le faire disparaître en son temps. R. Jérémie demanda en présence de R. Abahou: -Est-il permis aussi de confire ces roses, pour les conserver? -Certes, fut-il répondu, puisqu’il n’y a pas d’autre élaboration à accomplir pour les rendre comestibles. R. Hiya a enseigné que c’est considéré comme un objet de consommation pour l’homme (et il en subit toutes les règles).
Pnei Moshe non traduit
וההן ורד תני בה תלת מלין. הוורד דאמרינן לקמן דיש לו שביעית ושנינו בו שלשה חלוקי דינים עלין שלו וכו' מפני שהן נושרין ואינן מתקיימין בארץ לפיכך יש להן ג''כ ביעור:
פיקה שלו הוא העץ האמצעי ובלשון המשנה כמין פיקה יוצא מגודלו כעין חתיכת בשר (בפ''ז דבכורות) גבי מומין וכהנה הרבה במשנה כלומר חתיכות העץ שלו זה יש לו שביעית ואין לו ביעור לפי שמתקיים הוא ואינו כלה:
עיקר שלו. אינו חשוב כלום לפיכך אין לו שביעית ואין לו ביעור שמתקיים בארץ:
מהו לכבוש בשמן מן ההן ורד של שביעית. אם אין זה הפסד הפרי:
אמר לו וכי יש לו מלאכה אחרת. כלומר והלא למלאכה זו עומד שדרך לכבשו כדתנן בסוף פרקין וורד חדש שכבשו בשמן ישן וכו' שמעינן מיהת שכן דרכו:
תני ר''ת אוכל אדם הוא. כלומר דר' ירמיה השיב לו והא תני ר''ת דאוכל אדם הוא ואפשר דשל שביעית אין לכבשו דמפסידו ומתני' דפרקין לקמן דינא אתא לאשמעינן אם כבשו בשמן ולענין נתינת הטעם בהשמן מיתניא:
הוֹרֵי רִבִּי מָנָא אוֹרֳסָטִין שָׁרֵי קִטְרָטוֹן שָׁרֵי מִירְסִנָּטוֹן שָׁרֵי דרמינון שָׁרֵי אִידְרוֹמִירוֹן אָסוּר דיומילן אָסוּר.
Traduction
R. Mena permet d’employer (comme remède) le rodwton ou baume juste (239)Mélange composé de roses et autres ingrédients, servant de médicament et aussi d'aliment., l’eau de rose udwr rosaton, les purgatifs caqarteon, le jus de myrthe mursinith'', et le met imbibé d’extrait de mûres deumamoron; mais il est interdit l’huile de rose (240)Mélange d'eau et de murthe (ou rhodomyron). et le jus de mûres (diamoron).
Pnei Moshe non traduit
הורי ר' מנא אורוסטון וכו'. כל אלו שמות המינין מהעשבים הן ועושין מהן מאכל הידוע להם והיו קוראין אותן כך ואלו שדרכן לעשות מהן כך ולא נקרא הפסד שרי ואידך אסור:
צִיפּוֹרַיֵּי שְׁאָלוּן לְרִבִּי אִימִּי מַהוּ לְחַטִּן בְּחוֹחִין. אָמַר לוֹ אַתּוּן אָֽמְרִין בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה אֲפִילוּ עֲלֵי קִינָרִיסָא שָׁרֵי. אָמַר רִבִּי יֹאשַׁיָּה לְעוּבְדָּא וּסְמוֹךְ עָלַיי. אָמַר רִבִּי יֹאשַׁיָּה אֵין לָךְ מְיוּחָד לִבְהֵמָה אֶלָּא חָצִיר בִּלְבַד וּשֶׁלְּקָחוֹ לְחַטִּין בּוֹ מוּתָּר לְחַטִּן בּוֹ.
Traduction
Les habitants de Sephoris demandèrent à R. Imi: -Peut-on s’en servir pour tremper le froment? -Oui, répondit-il, car l’on est venu dire au nom de R. Hanina que l’on peut même y tremper des feuilles de certaines sortes de vesces (vicia cracca), R. Ioshia raconta le même fait et confirma l’avis qui venait d’être émis. En effet, dit R. Ioshia, la Tora n’a exclusivement réservé aux animaux que l’herbe (Ps 147, 8); tous les autres produits étant destinés aux divers usages de l’homme, il lui est permis de faire tremper dans certains jus tout ce qu’il désire.
Pnei Moshe non traduit
מהו לחטן בחטין. לחטן כמו להטן (בפ''ג דמכשירין) המלקט עשבים כשהטיל עליהם להטן בהם חטים להטמין אותן בהן אינן בכי יותן והבעיא אם זה הוא הפסד ומאכלי בהמה יש להן ג''כ קדושת שביעית שאין להפסידן או אין זה הפסד והשיב להם הלא אתון אמרין בשם ר' חנינא שהיה בצפורי והורה שאפי' עלי קרסייה הן הכרישין והן לפעמים מאכל אדם ואפ''ה שרי להטן בעלין שלהן ולא נקרא הפסד:
א''ר יאשיה. כלומר וכן ר' יאשיה אמר שהורה כן ר''ח לעובדא וסמיך עלי להתיר:
אלא חציר בלבד. מיני עשבי בהמה נקראו חציר מצמיח חציר לבהמה:
ושלקחו לקטו בתחלה להטן בהן חטין מותר ותני נמי הכי בתוספתא שם חציר כו' ואם חישב עליהן לאוכל אדם אסור לחטן בהן דזה הפסד מאכל אדם הוא:
וְתַנֵּי תָצִיר וְכָל שְׁאָר יְרָקוֹת שֶׁלְּקָחָן לְחַטִּן בָּהֶן מוּתָּר לְחַטִּן בָּהֶן. חִישֵּׁב עֲלֵיהֶן לְאֹכֶל אָדָם אָסוּר לְחַטִּן בָּהֶן. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא מוּתָּר לְחַטִּן בָּהֶן וְאָסוּר לָלוֹת מֵהֶן לָמָּה שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית וְאוֹכְלֵי בְהֵמָה אֵין עֲלֵיהֶן קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית דְאַתְּ אָמַר עוֹשִׂין מֵהֶן מָלוּגְמָא לְאָדָם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי שְׁמָעִינָן שֶׁעוֹשִׂין מֵהֶן מָלוּגְמָא לְאָדָם וּשְׁמָעִינָן שֶׁמּוּתָּר לְסוֹחְטָן וְלַעֲשׂוֹתָן מִן סַמְמָנִין לְאָדָם.
Traduction
On a enseigné de même: l’herbe, ainsi que toute autre verdure, prise dans le but d’être employée à tremper des comestibles, peut recevoir telle destination; mais dès qu’on les a destinées à servir pour la consommation de l’homme, il n’est pas permis de les détruire en les employant à tremper d’autres objets. Bar Kappara a enseigné: il est permis d’y tremper des graines, mais il est interdit de les prêter (comme un objet mercantile), parce que la sainteté du repos de la 7e année agraire n’en est pas détachée. Mais cette même sainteté n’est-elle pas applicable aux objets de consommation des animaux? Et pourtant il est permis (8,1) de les employer comme remèdes pour l’homme? -En effet, dit R. Yossé, nous avons appris que l’on peut s’en servir comme médicament pour l’homme; il est permis de les presser pour en extraire le suc, afin de l’utiliser en remède pour l’homme.
Pnei Moshe non traduit
ואסור ללות מהן. כלומר להלוות ולשלם ההלואה מהן שאין פורעין חוב משל שביעית כדתנן בפרק דלקמן:
ופריך ולמה אם מפני שיש עליהן קדושת שביעית והרי כל אוכלי בהמה יש להן קדושת שביעית ואפ''ה את אמר דעושין מהן מלוגמא לאדם כדתנן בריש פ' דלקמן:
א''ר יוסי. ומאי קשיא לך שמעינן דזה מותר לעשות מהן מלוגמא לאדם וכן נמי שמעינן שמותר לסוחטן ולעשות מהן סממנין לאדם דהיינו הך אבל לא שמעינן מכאן לעשות מהן שאר דברים שאסור לעשות ממה שיש לו קדושת שביעית:
תַּמָּן תַּנִּינָן לוּלָבֵי זְרָדִים (וְשֶׁל עָרְלָה) וַעֲלֵי לוּף שׁוֹטֶה אֵין מְטַמְּאִין טוּמְאַת אוֹכְלִין עַד שֶׁיִּמְתְּקוּ לָמָּה שֶׁהֵן מָרִין. וְתוּרְמוֹסִין לָאו אִינּוּן מָרִין שַׁנְייָא הִיא תוּרְמוֹסִין שֶׁעִיקָּרָן אוֹכֶל אָדָם. לֹא צוֹרְכָא דְלֹא שְׁמָעִינָן שֶׁאֵין קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית חָלָה עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיִּמְתְּקוּ.
Traduction
On a enseigné ailleurs (241)Mishna Oukcin, 3, 4.: les branches de sorbes, celles des arbres pendant les premières années de plantation (interdites) et les feuilles d l’ail sauvage ne propagent pas l’impureté parmi les mets, jusqu’à ce qu’elles soient adoucies par la cuisson; parce qu’à l’état naturel elles sont amères. Mais est-ce que les lupins ne sont pas amers? (Et pourtant ils ne font pas exception à la règle sur l’impureté)? -Pour les lupins, c’est différent, parce qu’ils sont toujours considérés comme un objet de consommation pour l’homme. Tout cela va de soi et n’a été enseigné que dans un but, celui d’indiquer que la sainteté du repos de la 7e année réside sur ces produits, à partir du moment où ils sont adoucis par la cuisson.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. (בפ''ג דעוקצין):
לולבי זרדים. הם הענפים רכים שיוצאין בעת שהאילנות מלבלבין והקצוות הרכים מהן יש שכובשין אותן בחומץ או במים ומלח ואוכלין אותן:
ושל ערלה. ממיני הצנון הוא:
ועלי לוף שוטה. כדפרישית במתני':
למה לפי שהן מרין. ואינן חשובין אוכל עד שיוצא מהן מרירותן:
ותורמוסין לאו מרין אינן. עד שישלקו אותן ואמאי מטמאין טומאת אוכלין בתחלה. ומשני שאני תורמסין שעיקרן הן נזרעין לאוכל אדם אבל אלו לאו אוכל אדם מיקרו עד שימתקו:
לא צורכה דלא שמעינן וכו'. כלומר לא צריכה דקמיבעיא לן אלא הא אם שמעינן נמי שאין קדושת שביעית חלה עליהן עד שימתקו דלא הוו אוכלין לענין שביעית מקודם שימתקו כמו לענין טומאה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source